שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' גילה ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה זו עניינה בנזק שנגרם בתאונת דרכים, כאשר הרכב הוכרז כאובדן להלכה. אין מחלוקת, כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, ואולם הצדדים חלוקים בגובה הנזק.

המדובר בתביעה אחת מבין שורת תביעות דומות שמנהלות החברות ביניהן לפני שופטים שונים, כאשר בכולן הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שילמה חלק מן הנזק בהתאם לשיקול דעתה ומעלה טענה, כי הנזק לו טוענת התובעת אינו משקף את הנזק שנגרם בפועל.

לדאבון הלב, הצדדים אינם פועלים לאיחוד התובענות לפני שופט אחד, קבלת הכרעה עקרונית ובמידת הצורך ערעור, כך שתהא הלכה מנחה, אלא מנהלות את התיקים בנפרד, כך שכל תיק מוכרע לנסיבותיו, על פסקי הדין לא מוגשים ערעורים וכך אין הלכה מנחה של ערכאת הערעור ולבטח לא הלכה מחייבת. אין אלא להצר על בזבוז הזמן השיפוטי והאמרת ההוצאות שחוזרות בסופו של דבר אל ציבור המבוטחים ושוכרי הרכב כתוצאה מהתנהלות זו.

הצדדים חלוקים בנוגע לשלושה ראשי נזק –

א. ערכו של הרכב כפי שקבע השמאי. כאשר לטענת הנתבעת, ערך הרכב שקבע שמאי התובעת לא הוכח בהתחשב בשימוש שנעשה ברכב.

ב. הפרש שכ"ט השמאי – בהתאם לגרסת התובעת שכ"ט השמאי עומד על 689.66 ₪ ללא מע"מ, ו- 800 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת שילמה סך של 500 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

ג. סכום הכסף ששולם בגין גרירה – התובעת טענה לגרירה שעלותה 345 ₪, בראש נזק זה לא שילמה הנתבעת דבר בטענה שלא הוצגה חשבונית מס.

בשל מחלוקת זו, בעוד סך נזקי התובעת עמדו לטענתה על 63,256, שילמה הנתבעת סך של 50,309 ₪. במסמך בו מאשרת הנתבעת את התשלום החלקי, לא פורט דבר וחצי דבר מדוע הופחתו הסכומים להם טוענת התובעת, אלא מדובר בסוג של חשבון והודעה על תשלום נזק שאינו שנוי במחלוקת. גם במסגרת כתב ההגנה לא טרחה הנתבעת למקד את הסיבות בגינן הפחיתה את התשלום, מדובר בכתב הגנה שהוא בבחינת תבנית, בו העלתה הנתבעת טענות בנוגע לירידת ערך, כאשר טענה זו אינה רלוונטית כלל לגבי הרכב הספציפי, שהוכרז כאובדן להלכה, זאת לצד הטענה הכללית, כי הסכום בו פוצתה התובעת משקף נכונה את נזקיה המוכחים של התובעת.

לבקשת הנתבעת, הוזמנו למתן עדות מטעם התובעת שמאי התובעת והמצהירה מטעמה אשר נחקרו ארוכות.

אעמוד איפוא על כל אחד מראשי הנזק המצויים במחלוקת, תוך התייחסות לעדויות שנשמעו -

ערך הרכב

מושכלות יסוד הן, כי קביעת ערך רכב הוא עניין שבמומחיות וגם מחירון מקובל כגון מחירון לוי יצחק אינו מהווה ראיה כשלעצמו בדבר ערך הרכב הרכב (השווה: תאמ 57952-07-12 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אחמד אזברגה (13/06/2013) והאסמכתאות שם).

שמאי התובעת קבע את שווי ערך הרכב בפועל בסכום של 111,704 ₪, תוך הפחתת 10% בגין היותו רכב החכר, שרידי הרכב נמכרו בסכום של 49,483 מכאן שהנזק על פי דוח השמאי בניכוי השרידים עומד על 62,221 ₪.

בחקירה ארוכה ומתישה, ניסה ב"כ הנתבעת לערער את חוות דעת השמאי, אם משום שלא התייחס לתאונות קודמות של הרכב ואם משום שמדובר הלכה למעשה ברכב השכרה והיה מקום להפחית אחוז גדול יותר בשל אופן השימוש שנעשה ברכב. כפי שהערתי לב"כ הנתבעת, כבר בתחילת הדיון, המדובר בטענות שבמומחיות, בסכום של למעלה מ- 10,000 ₪ סכום שאינו זניח כלל ועיקר. הנתבעת לא טרחה לתמוך את עמדתה בחוות דעת מומחה והלכה למעשה לא ברור כלל ועיקר מה שווי הרכב לו טוענת הנתבעת ועל שום מה.

המדובר ברכב שעלה על הכביש ב- 2/11, הוחכר למשרד הבטחון, כאשר התאונה ארעה ב- 11/8/11, והרכב נסע עד אז – 18,458 ק"מ. אמנם על אחד המסמכים שצורפו לכתב התביעה צוין בראש המסמך, כי מדובר ברכב השכרה, אך באותו מסמך עצמו, צוין אגב התייחסות לרכב עצמו כי הרכב רשום בשימוש להחכרה, לא מצאתי לקבוע אך בשל מסמך זה, כי מדובר אכן ברכב השכרה, במיוחד כך כאשר ברשיון הרכב עצמו כתוב שמדובר ברכב החכר.

ב"כ הנתבעת חקר ארוכות את שמאי התובעות אודות תאונות קודמות של הרכב ומספר האנשים שעשו בו שימוש. באשר לתאונות קודמות ציין השמאי, כי הוא בדק את הנושא בעת כתיבת חוות הדעת אף שלא ציין את הדבר בחוות הדעת וככל שהייתה תאונה קודמת הרי שהיה מתייחס לכך. אמנם רצוי היה ששמאי שבודק נושא מסויים יתן לכך ביטוי בחוות דעתו דבר שיחסוך את הויכוח והתהייה, אך האמת ניתנת להיאמר שבמירב המכריע של חוות הדעת אין התייחסות להעדר תאונות קודמות, נהפוך הוא, במקום שיש צורך להתייחס לתאונה קודמת הדבר נרשם.

במקרה דנן, בניגוד לפסק הדין אליו הפנתה הנתבעת בתא"מ 2353-08-12 קשר רנט א קאר נ' ינאי ואח' (21/7/13) (להלן: "עניין ינאי"), הנתבעת לא הביאה כל ראיה בנוגע לתאונה קודמת ברכב, בוודאי לא כזו שגרמה לירידת ערך לרכב, ועל פניו, אין סיבה לפקפק בטענת התובעת, כי אין לרכב תאונות קודמות, מה גם שסמוך לדיון תמכה התובעת את הדבר במסמך שאושר כמהימן ומשקף את מצבו של הרכב להלכה, על ידי המצהירה מטעמה, עו"ד עדי לוי פילוסוף.

ב"כ הנתבעת חלק על מהימנותו של המסמך ועל היכולת לסמוך עליו בשל כך שהכותרת של הדף היא של חברת "שלמה SIXT" ולא של התובעת. עו"ד פילוסוף הסבירה בעדותה, כי מדובר בקבוצת חברות המאוגדות תחת השם "שלמה SIXT", וכי מחשביהם מסונכרנים. עדות זו מקבלת תמיכה בכך שגם המסמך אודות הסכום ששולם בעבור הגרירה נושא את הכותרת "שלמה SIXT", כך גם ההודעה על אובדן הרכב עליה סמך ב"כ הנתבעת עצמו טענותיו. איני רואה צורך של ממש להכריע בדבר קבילות המסמכים הנושאים את הכותרת שלמה SIXT, בנסיבות בהן, עדות השמאי, כי בדק ולא מצא עדות לקיומה של תאונה קודמת מהימנה עלי ולא נסתרה ובנסיבות בהן עדות המצהירה, כי מדובר במסמך המשקף נכוחה את מצב הרכב כפי שהוא מופיע במחשבי התובעת לא נסתרה.

אדגיש, כי גם אם אניח ששמאי התובעת הפחית את הסכום המינימלי בגין השימוש שנעשה ברכב, הנתבעת לא הציגה כל גרסה שניתן לסמוך עליה ממצא מהו שווי הרכב הלכה למעשה, לא במכתב הדחיה ולא בבית המשפט. בנתוני הרכב, כפי שפורטו לעיל, לו היה יוצא למכירה בשוק החופשי, שעה שהרכב נסע מתחת ל- 20,000 ק"מ, לא מופרך לקבוע, כי היותו רכב החכר, היה גורם להפחתה של 10% ממחיר המחירון.